יום ראשון, 24 ביולי 2016

קפה עדן

נועה סגרי היא ירושלמית ברמ"ח אבריה, שעושה ימים ולילות כדי להביא משקיעים וחברות היי-טק לירושלים, במסגרת עבודתה ב-JVP. כבת להורים שעשו כמה שליחויות ברחבי תבל, יצא לה קצת לראות עולם. אז ביקשנו ממנה לחזור לשכונה בה גדלה, ולבדוק את הקפה החדש במלון עדן, שהוא הרבה יותר מקפה.

כשמבקשים ממני להגדיר את עצמי, לרוב התשובה הראשונה שיוצאת מפי היא ירושלמית. כנראה שההגדרה הזאת היא גם מה שהביא לארוחת הצהריים בה גילינו פנינת חן קטנה והיא שזו שיצרה דיון ער על ירושלמיות ועל כל מה שעובר וקורה בעיר שלי.

כירושלמית, אני תמיד אוהבת לגלות מקומות חדשים, כאלה שמעט נסתרים מהעין. פנינות חן קטנות ברחובות צדדיים מלאים קסם ורחוקים מעט מההמולה התיירותית של מרכז העיר. כך הרגשתי שהגענו לקפה עדן אשר במלון עדן בארנונה. הקפה ממוקם בקומת הכניסה למלון הקטן שנמצא ברחוב צדדי בשכונה, רחוב שהיה פעם, אי-שם בסוף שנות ה-90 החצר האחורית של התיכון שלי. 

קפה עדן עונה להגדרה של בית קפה שכונתי. מקום קטן ונעים שמשרה אווירה מזמינה ורגועה. אפשר לשבת בחוץ תחת הצלייה וליהנות מהאוויר הירושלמי, או לשבת בפנים בין היצירות המשעשעות של אמן הקריקטורות יוחנן לקיצביץ שמעטרות את קירות הקומה. כמעט בכל מקום בו תחליטו לשבת תרגישו בנוח, קצת כאילו אתם בבית.

וגם טעים פה!
בית המלון וכן הקפה מנוהלים על ידי לין ויובל, זוג נמרץ ומלא אהבה לירושלים ולמקום אותו הם מפעילים. את המלון הם מנהלים ביד רמה כבר קרוב לשש שנים וחווים יחד עם העיר את העליות והמורדות של חיינו כאן. היצירתיות של לין ויובל באה לידי ביטוי לא רק בתפריט של המקום והיא עוברת גם בגנים. השניים הם ההורים של האחיות ג'משיד, הצמד המוזיקלי החם בעיר (אזהרת פרסומת סמויה: ניתן להשיג את הדיסק החדש שלהן במקום!).   

לפני קצת יותר מחצי שנה החליט הזוג ג'משיד (המקורי!) לפתוח את הקפה במלון שייתן מענה גם לאורחי המלון וגם לכל מי שמחפש מקום לקפה ואוכל בשכונה. בית הקפה פועל בשעות היום והזוג מציע גם אפשרות לאירועים במקום מבריתות, בר מצוות, שבתות חתן ועד להשקות ספרים, מוסיקה וסדנאות בישול.

כיאה ליום קיצי באמצע חודש יולי, התיישבנו בחוץ כדי ליהנות מהשמש (בכל זאת כשמבלים בתוך משרד כל היום מנצלים כל הזדמנות להיות בחוץ באמצע היום...). יובל ולין גרמו לנו להרגיש מיד בבית. לצד התפריט הסטנדרטי של מנות "בית קפה"- ארוחות בוקר, שקשוקות, סלטים, כריכים ופסטות – ניתן היה למצוא בתפריט גם מספר מנות מפתיעות: החל מארוחת בוקר טוניסאית דרך ציזיקי ועד שקשוקה ירוקה. בנוסף לכך מוצעות מנות ייחודיות לפי ימי השבוע, כך שבכל יום יש מנה מיוחדת. הניצוץ בעיניים של יובל כשהוא מסביר על המנות המיוחדות, רק מדגיש כמה הנאה הוא מקבל מהכנתן.

מרק, מאפה וסלט נכנסים לבית מלון. 
כששואלים אותי מאיזה מוצא המשפחה שלי, לרוב אני מגמגמת מעט ובוחרת לפני האדם שמולי איזה תשובה לתת. איטלקייה, בריטית, ספרדייה, ולפעמים אני מנסה להסביר ליושב מולי שלמרות החזות הפסאודו בלונדינית שלי, בכלל יש לי שורשים מרוקאיים. כך מצאתי את עצמי בין שני פרסים שמגוללים ביניהם מסורות מפוארות של בישול פרסי, בזמן שאני מנסה בגמגום קל להראות שגם אני יודעת. ברור, אצלנו מכינים קוסקוס בחגים וזה ממש מיוחד בבית שלנו כשתוך כדי שאני מנסה לזכור את שמות המנות הפרסיות והדקויות ביניהם ומבינה שאין סיכוי שזה יקרה. 

בינתיים התחיל לזרום לשולחננו מצעד של טעימות בצבעים וטעמים שונים. למרות מזג האוויר החם המרקים שהגישו לנו היו נפלאים, מרק עדשים עם נגיעות של שמן זית וסומק ומרק קובה (טבעוני!) היו רק ההתחלה. המשכנו עם סלטים טריים קצוצים דק ומאפה בוכרי בשם ביצ'אק במילוי דלעת ובצל. ואז הגיעו המנות מבית, תבשיל אורז פרסי ותפוחי אדמה עם המון ירק ושעועית אדומה (המתקרא על ידי התפוצה האיראנית חורוש סבזי) שהיה נפלא וקוסקוס עם ירקות שהיה טעים במיוחד.

אחרי שהתענגנו על המנות הראשונות והעיקריות, נכנסו פנימה למנה אחרונה וקפה. במזגן פנינו לעסוק בעניינים החשובים באמת – עוגת הגבינה. ופה יובל סיפר לנו שמעבר לאהבה שלו לבישול, הוא תמיד חלם לאפות ולכן כל המתוקים שמוגשים במקום הם מכינים בעצמם. אנחנו, שקיבלנו חתיכה לא קטנה של עוגה, הבנו שכשאופים מאהבה אפשר ממש לטעום את זה. תוך כדי שעדי ואני עושים תחרות סמויה מי יאכל יותר מהעוגה (עדי ניצח בקלות), שמנו לב שהעוגה הייתה נטולת בצק. כשביררנו את העניין, גילינו שזה לא מקרי: חלק ניכר מהתפריט מאד ידידותי לרגישים לגלוטן, וגם לטבעונים, כך שכל סועד יוכל למצוא בדיוק את המנה המתאימה לו.

קפה גן עדן
לצד עוגת הגבינה הוגשה לנו ריבת תפוזים סינים משובחת הנעשית במקום, ואיתה קיבלתי גם את כוס האספרסו. הקפה הוא מבחן קשה לכל מי שיש לו אפילו גרם של גנטיקה איטלקית וגם את המבחן הזה המקום עבר בהצלחה יתרה, כמות הקפה, הטמפרטורה והאיכות היו בדיוק כמו שאיטלקייה הייתה רוצה לשתות ברומא. 

מילה אחרונה: מעבר לזה שהקפה הוא פנינה ירושלמית, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים, קפה שכונתי שמכיל בתוכו תרבויות שונות ומושפע מכל מה שיש לעיר וליושביה להעניק, זהו גם אחד מהמקומות הפועלים בשיתוף פרויקט ירושלמי ייחודי אחר – השגחה פרטית. פרויקט השגחה פרטית הוא מודל כשרות חלופי למסעדות ולבתי עסק. הפרויקט החשוב הזה פועל מכוח אמון ושיתוף פעולה הנרקמים יום יום בין הקהילה, המיזם והעסק. לנו רק נותר ליהנות מהפירות של שיתוף הפעולה המקסים הזה.


לאתר של מלון עדן

יום שבת, 16 ביולי 2016

פיקולינו

הדס קדרון, מנהלת משאבי אנוש במוסד אקדמי רציני בירושלים, החליטה לנצל את ההזמנה לביקורת מסעדות ללמד את הציבור גם את רזי המקצוע. לטענתה, לכתוב ביקורת מסעדות זה ממש כמו לגייס עובדים. אז ביקשתי ממנה לשנס את כישוריה כמגייסת ולצאת לדרך.

פיקולינו
או: מבוא לגיוס עובדים דרך הבטן

הגדרת תפקיד – מה אני מצפה מהמסעדה

תורת גיוס העובדים מלמדת שגיוס מוצלח הוא לא זה החותר לדרג אנשים בסקלת 'מי יותר טוב ממי' אלא דווקא זה שעוסק ב'מי יותר מתאים למה שאנחנו מחפשים'. כלומר, התאמה בין מועמד ספציפי לתפקיד ספציפי במקום עבודה ספציפי.

כמו כן, להתחיל תהליך גיוס בלי להיצמד להגדרת תפקיד ברורה – זהו צעד טיפשי שעלול לגרום לטעויות מרות. קצת כמו לבחור בסטקייה (משובחת ככל שתהיה) כשדווקא יש לי דודא לחלבי.

התבוננתי בכרסי המפותחת, הקשבתי לקרקורי הקיבה ושקלתי את הדברים לעומק מערכת העיכול. הידוק יזום של שרירי הבטן הוביל אותי לעמדה מוצקה – מסעדה חלבית טובה שתספק לי בילוי ערב נעים ומרגיע.

ואז פירטתי לעצמי:
1)   מסעדה טובה היא מסעדה עם שירות מעולה, אוכל טעים ועיצוב משובח.
2)   בילוי במסעדה יהיה מרגיע עם חברה טובה.
3)   בילוי במסעדה צפוי להשתדרג משמעותית אם נפונק על חשבון הבית במזון לנפש. 
4)   מזון לנפש יכול לבוא בדמות הופעת מחול, מוזיקה או תיאטרון.
חברה טובה ידעתי שתהיה לי. אפשר לסמן וי. 

קורות חיים – לסנן את אלה שלא עונים על הגדרת התפקיד

מוכוונת מטרה, ניגשתי למשימת החיפוש והתחלתי לקרוא קורות חיים, כלומר תפריטים והמלצות ברשת.

מה המטרה של קורות חיים? תיאום פגישה. ובמילים אחרות - לעורר מוטיבציה אצל המגייס לזמן אותך לפגישה, קרי, ראיון עבודה. לאור העובדה שזמן הקריאה הממוצע של קובץ קורות חיים נע בין 9 ל-10 שניות מדובר במשימה מאוד לא פשוטה. בתוך הררי קורות החיים הנאספים אל שולחנה של מנהלת משאבי אנוש, רק קורות חיים נהדרים יזכו לעיון מעמיק יותר. בעיקר אלה מהם שמצליחים להיות ממוקדים, מפרטים רק את מה שרלוונטי להגדרת התפקיד ומעוצבים באופן קריא, נעים לעין וברור.

עבור המגייס מדובר בכלי מצוין לסינון מועמדים עצלנים ששולחים את קורות החיים שלהם באופן גורף לכל מקומות העבודה בלי לבצע מחקר מקדים הכולל בירור הגדרת התפקיד וחיפוש רִשתי אודות מקום העבודה אליו הם מבקשים להתקבל.

התפריט של פיקולינו עושה עבודה מצוינת מהבחינה הזאת. העיצוב נקי ומזמין ואין בו פירוט מיותר של כל יכולות המסעדה אלא התמקדות במנות הכי טובות שהיא יכולה להציע לי. את האווירה במסעדה, העיצוב, טעמן של המנות, צבען ואופן הגשתן – אוכל לבחון לעומק כשניפגש.

עיצוב נקי ומזמין יחד עם היילייטים מושכי תשומת לב כמו "רביולי ארטישוק ברוטב רומאי"

נטוורקינג והמלצות – חיסכון במשאב היקר: זמן

אפשר לעבור על קורות חיים במשך ימים שלמים. אפשר גם להיפגש עם כל 34985734 האנשים שהגישו קורות חיים. אבל לא. זה לא יעיל ולא כיף. זה בעיקר מייאש, מעייף ו... מיותר. תשמרו על הזמן שלכם. השקיעו את הזמן בריאיון מעמיק, בשיחות עם ממליצים או ביצירת מעגל קשרים שיעזור לכם להגיע למועמדים הנכונים. אל תבזבזו את הזמן שלכם ושל המועמדים בראיונות בלתי רלוונטיים. אם יצאתם מראיון עבודה אחרי 10 דקות כי הבנתם שזה ממש לא בכיוון של מה שאתם מחפשים – כנראה שפישלתם בתהליך הסינון הראשוני.

נטוורקינג הוא לא כלי העבודה היחיד שעומד לרשותכם אבל הוא בהחלט אחד היעילים. המלצה מאדם שמכיר אתכם ושאתם מעריכים את דעתו יכולה לחסוך לכם זמן יקר ולעזור לכם להגיע למועמד המתאים. את ההמלצות על פיקולינו קיבלנו מכמה חברים אניני טעם במיוחד – והן אלה שעזרו לנו להכריע את ההתלבטות שהייתה לנו בין שתי מסעדות.


ראיון טלפוני – לקבל עוד מידע על המועמד

מתקשרים לתאם ריאיון. כלומר להזמין מקומות ולשמוע קצת על המקום. זהו אחד השלבים הקריטיים בגיוס: האם יהיה מענה? האם המענה יהיה תואם לרושם שקיבלתי מקריאת קורות החיים? לשמחתנו, המענה הטלפוני היה מהיר ואדיב. ויש גם בונוס: הופעה של האקדמיה למוזיקה מאחת האוניברסיטאות הידועות בצרפת. אני שמחה. עד כה, המועמדת הוכיחה את עצמה כמועמדת מסקרנת ומרשימה העונה להגדרת התפקיד.
הופעה מוזיקלית. אם היא תהיה טובה כמו שאנחנו מצפים - יש לנו מזון לנפש מן הסוג המשובח והמרומם
הרושם הראשוני – מה משדרת הופעתה של המועמדת

אנחנו צועדים מרחוב שמאי דרך סמטה קטנה. ברגע אחד נחשפת בפנינו במלוא הדרה, כאילו מחכה רק לנו, כיכר המוזיקה. רחבה קסומה בין מבנים עתיקים ורבי רושם, מוקפת מסעדות ובשוליה – במה. שולחנות המסעדות ממלאים את הרחבה, ערוכים בסדר מופתי, לבושים במפות לבנות, מעוטרים בפרחים וכלי אכילה. אנשים שמחים מקשטים את הכיסאות. מטריות צבעוניות תלויות מעלינו, סוככות מסנוור כוכבים ומשרות אווירה של פסטיבל.

מארח נעים סבר לוקח אותנו אל השולחן שלנו שנמצא קרוב לבמה עליה תתחיל ממש עוד רגע ההופעה. אנחנו נרגשים וסקרנים להכיר את המסעדה יותר לעומק. עד כה התרשמנו לטובה. אנחנו דוחפים את ראשינו אל התפריטים. אוטוטו נבקש מהמועמדת לספר על עצמה.

פרחים, מטריות צבעוניות וצלחות הפוכות כדי שלא אחשוש שמישהו התעטש לי לתוך הצלחת לפני שהגעתי 

ארנצ'יני למנה פתיחה – ספרי לי על עצמך

כמנת פתיחה, מספרת לנו המסעדה את סיפורו של הארנצ'יני. הארנצ'יני – עם השם החמוד שמתגלגל על הלשון בהנאת אין קץ - היא מנה איטלקית קלאסית של כדורי ריזוטו על מצע יוגורט. אני מביטה בארנצ'יני והוא מביט בי. כדורים מטוגנים על מצע לבן. אני מתרשמת. יש משהו מקסים בכדוריות הארנצ'ינית ובמפגש הצבעים הנכון כל כך ויזואלית, בין צבעו הזהוב-חום של הארנצ'יני לצבע היוגורט הלבן, הבוהק מתוך צלחת טורקיז המעוטרת בפלפלונים צהובים. זהוב, צהוב, לבן, טורקיז. כמו ים וחוף. כמו התבוננות אל נקודת מגוז בנופי ים מלח.

ארנצ'יני רגע לפני החשיפה

זה יפה, אבל זה עדיין לא לגמרי מספר לי את הסיפור. אני מעוניינת לדעת עוד על איכויותיו של הארנצ'יני. הוא לא מאכזב ונפתח. שופע גבינת מסקרפונה ועונג. הריזוטו עשיר ומתרסן היטב בעזרת חמצמצות היוגורט שמקלילה את הכובד, הפלפל הקטן והשובב מעניק טוויסט מוצלח, מעין רפסודת טעם מפתיעה בים החלביות שבמנה. הביס מושלם. אני מתקשה לחכות למנה הבאה.


הלב נפתח

מנה עיקרית – למה את חושבת שאת מתאימה לתפקיד?
"תודה רבה לך על הפתיחה המוצלחת" אני אומרת למועמדת "אין ספק שהצלחת להציג איכויות מרשימות, אולי אפילו יוצאות דופן, אבל בואי נדבר תכל'ס, למה את חושבת שאת מתאימה לתפקיד? אני מעוניינת להבין קצת יותר לעומק מה הניסיון שלך, איך השכלתך באה לידי ביטוי בעבודתך ומהם כישורייך".

היא לא אומרת יותר מדי אבל מורה לשלוח אלינו רביולי ארטישוק ברוטב רומאי. בזמן ההמתנה למנה אני חושבת שעבודת המחקר שעשתה עלי לפני פגישתנו לוקה בחסר. אילו ידעה שאני בת כהן, הייתה נמנעת מהגשת מנה הכוללת את המילה רומאי. הרי מן הידועות שכוהנים רגישים מאוד בכל הנוגע לחורבן בית המקדש. אני משהה לרגע את תחושת האבדן וחוסר הנעימות לטובת המקצועיות שדופקת לי מרפקית ולוחשת לי משהו על השהיית עניינים אישיים בזמן עבודה, על אובייקטיביות וגם על כמה אסורה וחמורה היא אפליה בעבודה ובכלל.

"או וואו!" אני פולטת בלי משים כשהרביולי מונח אחר כבוד על השולחן ושוכחת לגמרי מחורבן הבית. הוא יושב שם מלא ביטחון, נראה מצוין ומדיף ניחוח מעורר תיאבון. הטעימה משאירה אותי חסרת מילים לדקות ארוכות כי אני פשוט לא מצליחה להפסיק לאכול. מרקם הבצק של הרביולי מדויק, מלית הארטישוק ממלאה בנדיבות את בצק הרביולי ומלטפת את החך בכל ביס. הרוטב הרומאי מורכב משמן זית, עשבי תיבול ויחד איתו עוטפות את הרביולי גם חתיכות ארטישוק שמייצרות חווית אכילה טעימה מאוד ומהנה מאוד.

"אחחח, הרומאים האלה!" אני אומרת לעדי "איזו אומה נפלאה! תראה איזה אוכל טעים הם עושים!"
מי שמפלה עלול להפסיד את הטובים ביותר. רביולי ארטישוק ברוטב רומאי לבת כהן 

סלט בריאות – אין דבר כזה מועמדים מושלמים

מדושנת עונג אני מתחילה לדאוג. אחד החשובים בתפקידי המגייס הוא למצוא את חסרונות המועמד ולבחון האם מדובר בחסרונות שניתן להכיל בתוך קונטקסט התפקיד ומקום העבודה או לא. אם מצאתם מועמד נטול חסרונות – צפו פגיעה בהמשך: מדובר בזיוף.

הדאגה מחלחלת עמוק ומעוררת בי חרדה, אנחנו כאן כבר שעה ועדיין לא הצלחתי למצוא את חסרונותיה של פיקולינו. סלט הבריאות מגיע אל השולחן ואני נושמת לרווחה. בביס הראשון אני כבר ממש מאושרת; פיקולינו נופלת במדד החסה ובמדד הצ'יפס.

שלא תבינו לא נכון, סלט הבריאות טעים. מתובל בדיוק רב, מכיל עדשים עתירות בברזל ומבוצל במקומות הנכונים. יחד עם זאת, פיקולינו נפלה בהתחקות אחר תרבות הסלטים הקלולקלת שנפוצה במחוזותינו. תרבות הגודשת סלטים בחסה, תוך התעלמות בוטה מהעובדה שחסה היא עלה נטול טעם ומיותר שנברא ככל הנראה עבור בעלי הטלפיים.

גם ניסיון להתנחם בצ'יפס הבטטה - שעיטר אחר כבוד את הסלט מלמעלה -העלה חרס בידי. הצ'יפס היה מטוגן מדי, כלומר שרוף. "תרצי שאבקש להחליף?" שאל אותי עדי כג'נטלמן אמיתי. "לא!" זעקתי בבהלה בעודי אוחזת בצלחת כילד האוחז בסוכריה שמבקשים לקחת ממנו. "מדובר בחסרונות שאני יכולה ורוצה להכיל. אלו חסרונות שהופכים את החיים ליותר מעניינים ויפים ואת חווית האכילה להרבה יותר מסקרנת".

פרפקציוניזם זה לא חסרון בעיני, שריפת צ'יפס בטטה דווקא כן.

קינוח – יש לך משהו נוסף שתרצי להגיד או לשאול?

אל השולחן הגיע פאי שוקולד בעיצוב מוטרף לחלוטין, מפוצץ גלידה ונצנצים. מסתבר שמאחורי הרושם האלגנטי שקורן ממנה, פיקולינו יודעת להיות גם פרועה כשהיא רוצה. למרות שאמרתי לעדי מראש שאני פחות בקטע של קינוחים היום ושאני מפוצצת ושאני חייבת להתחיל לשמור על הגזרה והבריאות – לא יכולתי באמת לעמוד בפני פצצת הכיף המדהימה הזאת שהייתה טעימה ושוקולדית באופן מענג.

עשיתי את הדבר הראוי ביותר לעשות באותו רגע: נתתי לעדי לנשנש חתיכות חסה מסלט הבריאות ("זה בריא!" אמרתי לו) וחטפתי בזריזות את צלחת הפאי המופרעת.

לסיים בטעם טוב
סיכום ריאיון

פיקולינו ענתה על כל דרישות התפקיד שהגדרתי. מדובר במסעדה משובחת ואלגנטית, המעניקה ללקוחותיה חווית אכילה מהנה ומפנקת. האווירה במסעדה מרוממת נפש וההופעות המתחלפות בכיכר המוזיקה הופכות את הסעודה לחוויה תרבותית של ממש. האוכל בה טעים מאוד, השירות אדיב ונעים. חסרונותיה מתגמדים לעומת יכולותיה המרשימות להפוך ערב סתמי לערב קסום.
לאתר המסעדה

יום שישי, 15 ביולי 2016

הבסט עוף

ברוכים הרעבים לירושלים,

לרגל שבוע ירושלים, ולאור העובדה שרבים וטובות שואלים אותי מה המסעדה הכי טובה בעיר, החלטתי להציע את רשימת 25 המסעדות החביבות עליי (הסדר לא משנה, באמת!) עליהן תוכלו לקרוא במאכלי י-ם.

אני יודע, 25 זה המון, אבל זה אחרי שסיננתי... נסגור על זה שאני מאמין שלא תתאכזבו מביקור במסעדות הללו... כמובן שיש עוד מסעדות נהדרות, שחלקן אפילו עוד לא הגיעו לבלוג (עדיין). כמובן שאני מאד פתוח לשמוע את דעתכם, אז מוזמנים לחלוק, להתמרמר ולשגע את השכל בתגובות.

בתיאבון!
  • טורו - מסעדה שבאופן אישי אני מאד אוהב עד כדי כך שאת הפוסט עליה כתבתי בעצמי, ולא רק בגלל הנוף השווה ביותר.
  • תמול שלשום - ולא רק בגלל הפוסט הכי מקסים בבלוג (גילית חומסקי)
  • מדיטה - המפתיעה באיכותה (צביקה קליין)
  • נגילה - הצמחונית-טבעונית הטעימה ביותר (נעמה שיוביץ)
  • פסטה בסטה - הכי זולה והכי שווה את הכסף (תמר בראז)
  • פוקצ'ה במושבה - המשביעה ביותר (פוסט אורח של מעוז וייסטוך)
  • וולדורף אסטוריה - ארוחת הבוקר השווה בעיר (שבע רייך)
  • זוטא - השילוב המושלם של אוכל ואלכוהול (צביקה אבנרי)
  • זריפה - השכונתית הנעימה ביותר (גדי ויסברט)
  • ג'קוס סטריט - הפלצנית אך גם המרשימה ביותר (תכלת חזוני)
  • קפה קדוש - בית הקפה המשובח ביותר (בר שלו)
  • אלומה בקראון פלאזה - לחובבי ז'אנר מלון ומסעדה (אביחי שורשן)
  • המוציא - מסעדת התבשילים הכי טובה בעיר (אביעד הומינר)
  • קדמה - למעוניינים לאכול במקום עם התצפית הכי יפה על העיר (דן אילוז)
  • נוקטורנו - הקפה עם הוייבים הכי מתאימים לנטוורקינג והשראה (ירון אדל)
  • קטמון הישנה - הכי מתאים לשבת עם חברים (מיטל חתוכה)
  • שם:טוב - בר האוכל הכי נעים בשוק (הילה לוקסנבורג)

הטופ הגיאוגרפי:



לפי מנה:

  • מוזס - ההמבורגר הטוב בעיר (אריה שפירא)
  • ברדק - הפיצה הטובה בעיר (יעל גרטל)
  • אל דנטה - הפסטה הטובה בעיר (נוה דרומי)


ולקינוח:

  • בבית (בבט) קפה - כי אין על הוופל שלהם לפני / בסיום כל ארוחה (אלינה שקולניקוב)