יום רביעי, 17 באפריל 2013

הוופל של דובה


אלינה שקולניקוב, מתוקה וקומפקטית שכמותה, לקחה אותנו למקום הכי מתוק וקומפקטי בירושלים (ובעולם!). מתוק מצידה.

כל ירושלמי מצוי יודע שהקינוח הכי טוב בעיר הוא בבט ואז מה שקוראים לזה כבר למעלה משנה הוופל של דובה. נכון, לא חסרים וופל ברים ומסעדות שמגישות בין היתר וופל בירושלים א-ב-ל הוופל של דובה כבר שנים עוסק במה שאני מגדירה כ"אומנות הוופל". המקום פועל על טהרת הוופל לבדו ויש להודות כי הוא אכן טהור!

מבחינתי הליכה לוופל של דובה יכולה להיות גם ארוחת צהריים וגם הקינוח שכן לא כל האופציות לגמרי מתוקות. כך למשל לטובת הפוסט הנ"ל אכלתי לארוחת צהריים חצי וופל עם שמנת חמוצה ורסק תפוחים וקינחתי עם חצי וופל של קרם וניל ותותים (שלשמחתי זו בדיוק העונה שלהם).

איך בוחרים מיקס שכזה? חלק מהכיף בוופל של דובה הוא שאפשר לשלב הכל עם הכל בתפריט ולחלק לשני חצאים ככה שכל חצי וופל הוא חוויה קולינארית בשל עצמה. הרעיון פשוט – בוחרים בסיס (קרם קפה, קרם וניל, קרם ערמונים, קרם חמאה וכו) ואפשר להוסיף לזה תוספת מעל (תותים, סוכריות ריסיס פיסיס ועוד) ויש כמובן שילובים קבועים כמו השילוב האהוב עלי – שמנת חמוצה ורסק תפוחים. מי שלא יודע מאיפה להתחיל ואיך לבחור לבד יוכל להתייעץ כמובן עם הטבחים (בעלי כיסוי הראש המגניב) או עם לוח ההמלצות. 



למה כדאי לשים לב –
1.      מבצעים – לא צריך להיות חבר מועדון כדי לקבל מבצעים שווים. מדי חודש אנשים מקופחי מבצעים זוכרים למבצע משלהם. כך לדוגמא אני לפני חודשיים קיבלתי שוט שוקו חם (שווה בטרוף) כחלק ממבצע לאנשים שהופיעו בטלוויזיה (והצליחו להוכיח את זה). בנוסף, הצגה של כרטיס סטודנט בתוקף מקנה תוספת אקסטרה (בקנייה של 2 וופלים).
2.      שאלות נפוצות – לפי תיאוריית לכל שאלה תשובה, לכל השאלות הנפוצות ביותר בוופל של דובה יש תשובות מוכנות מראש. בצורה כזאת אתם לא צריכים לשאול כלום החל ממה גודל הוופל? מה הכי טעים? ומתי יש תותים? וכלה בהאם יש למי מאנשי הצוות בן/בת זוג? התשובה דרך אגב היא שהם מורמונים ונשואים אחד לשני.
3.      קיר הציורים האגדי – אם בא לכם להרגיש פיקסו לרגע ולמצב את הכישרון האומנותי שלכם במרכז העולם (שהרי ידוע שירושלים היא מרכז העולם) תוכלו ליצור את יצירת המופת שלכם, בהתאם לנושא החודשי, ולשתף אותו על הקיר (הלא וירטואלי) של המקום.
4.      כוסות הטיפים – יש המון כוסות לטיפים במקום וכל אחת יחידה ומיוחדת. הן כל כך מושקעות ויצירתיות שממש עושה חשק להשאיר טיפ. אני אישית הכי אוהבת את רשת הכדורסל המיניאטורית.   
5.      עם ובלי קשר – המקום כשר ומטיבי ראות ישימו לב שעל תעודת הכשרות יש הפנייה ליצירת קשר עם המכשירים בפייסבוק.

האכזבה היחידה שלי (ככה זה כשאתה שנים הולך לאותו מקום – אתה יכול להתמרמר על מה שהיה פעם) היא שהפסיקו להגיש במקום סיידר אגסים חם.

בסולם של מ-1 עד 10, הרצון לחזור שוב ושוב ושוב שלי הוופל של דובה מקבל 12. הסיבה שאין תמונה של וופל בתמונות המצ"ב היא כי אכלתי אותו כל כך מהר שלא הספקתי לצלם.

יום שלישי, 2 באפריל 2013

בני דגים

אורחת הבלוג היא מוריה בן-משה, גם שוטרת וגם עורכת דין. אין לה אקדח, אבל יש לה אזיקים. וגם חוש טעם משובח.

כולם מכירים את מרכז העיר ירושלים, קינג ג'ורג', המשביר הישן והשעון- שרק הירושלמים באמת יודעים להגיד שקוראים לו טליתא קומי (לא שאני ירושלמית מלידה, אבל מתחזקת כמה חברים כאלה).

למרות ההכרות הכפויה עם רחוב מלא פיח אוטובוסים (מי לא היה חייייב לעבור שם לפחות פעם בשנה?) מסתבר שיש באזור גם מקומות לא ידועים, אלה שמתעוררים לחיים בשעות הבוקר ולא נשארים עם הבליינים עד שעות הערב. עקב מעבר עבודתי למרכז העיר, התגלו לי ארוחות הצהריים באזור מרכז העיר, ובזכות הבלוג המארח - גילינו גם את בני הדייג.

מסעדת דגים ממש בלב ירושלים, בקרבת המשביר הישן, עמוק בתוך הבניין העצום מאחורי המשביר וכמעט לא נראה לעין אם לא מחפשים. לירושלמים אין ים, אבל יש לנו את שוק מחנה יהודה שמספק דגים טריים למסעדה. מדובר במסעדה ותיקה בירושלים אשר שכנה ברחוב בצלאל במשך 40 שנה. לפני כמה חודשים העתיקה את משכנה לקינג ג'ורג', ועל כן יצאנו לפקוד אותה.




קשה לא להבחין ששנות ה-70 של המאה שעברה השאירו במסעדה חותמן. הייתי מתארת את המקום כמסעדת "פועלי צווארון לבן" מסורתית. ריהוט כבד וחום ומלצרים לבושי חולצות מכופתרות בסגנון מכובד. אין ספק שעדי ואני הורדנו את ממוצע גיל הסועדים במידה ניכרת. בהתאם לכך, האווירה במקום רגועה ונעימה. מוסיקה לא שמענו אבל את עצמנו כן, מה שאומר מסיבת טראנס - אאוט, שיחה חברית - אין. לא רע.

צוות המלצרים אדיב ומסביר פנים. שירות מהיר וענייני. גם מי שלא מבין גדול בדגים (אני...) ימצא את עצמו בתוך התפריט הפשוט, ואם אין באמת סבלנות וכוח להתעמק בו, המלצרים שמחים להמליץ על מנות לפי העדפה. בתור אדם שלא מעוניין להתעסק עם המזון שלו יותר מידי, לאחר שזה הונח על הצלחת, ביקשתי דג מפולט ללא עצמות. ההמלצה הייתה דג בורי מתובל. עדי הלך על הדבר האמיתי וקיבל דג שלם על הגריל. המנות העסקיות מגיעות עם תוספת לבחירה ושלל סלטים, טריים ורעננים, כולל חומוס שלא יצא מקופסא של אחלה, וקנקנן לימונדה.

הסלטים מיד נפרשו בפנינו בתוספת פיתות חצויות לרוחב מרוחות בשום וצלויות על הגריל. נתנו לייק.

הדגים היו טעימים ועשויים כהלכה. התיבול על נתח הדג היה חזק ועשיר ולכן מי שרגיש לתיבולים עזים, כדאי שיתריע על כך לפני קבלת המנה. לקינוח קיבלנו תה ובקלוואות.

לסיכום, המסעדה הזו לוקחת אותך למסע קטן אחורה בזמן וקל למצוא את הארוחה מתארכת בנעימות. יצאנו שמחים ומפוצצים. אם אתם חובבי דגים ומעוניינים בארוחת צהריים שקטה ונעימה, שתי דקות מהעבודה ובמראה ובטעם של פעם- אתם חייבים ללכת לבני דגים. ד"ש לפדלפון.

לדף האינטרנט של בני דגים.