יום ראשון, 5 בנובמבר 2017

ברטה

אי שם לפני יותר מעשור, קובי פריג', בן של בעל דוכן בשוק מחנה יהודה, הבין את הפוטנציאל התיירותי של השוק, יזם את מסיבת הרחוב הראשונה במקום, המשיך עם פסטיבל באלבסטה, והשאר היסטריה. לאור ההצלחה, לקחתי אותו לעוד לוקיישן ירושלמי עם פוטנציאל לא ממומש – רחוב הלל. ואם כבר אנחנו שם, לא נשב לאכול בברטה, המסעדה מעוררת הסקרנות, שחולשת על המדרחוב?  

עדי הזמין אותי לארוחת צהריים ולהתארח בבלוג. אני כמובן לא סירבתי וצמתי מאז. כעבור יומיים הגענו למסעדת ברטה ברחוב הלל.

הייתה זו שעת צהריים חמימה אז בחרנו להתיישב ברחוב. לברטה יש אופציות ישיבה לכל מזג אויר, אפשר בפנים, בחוץ ואפשר בקירוי חורף המושקע שלהם. בכל מקום שתשבו רחוב הלל ידבר אליכם. השיפוץ שהרחוב עבר מאוד יפה וברטה משתרעת על המדרכה הרחבה המחודשת שלו. הוותיקים בעיר ייזכרו במשחקי צמרת ובקולנועים אורנה, אור ורון. הפחות ותיקים יזכירו את התו השמיני וקפה הלל והחדשים יכולים לדבר על הגטסבי, הסניף הראשון של ארומה, ולאחרונה גם על הברטה.

האקווריום של ברטה. פתרון אידאלי לחורף במדרחוב הירושלמי
הבעלים של קפה ברטה הם יזמים בלב ובנשמה. בעל הבית הוא ירושלמי במקור שפעם היה בעלים של עסקים רבים בעיר, וגם כמה מועדונים, ביניהם בר הטריו שהיה ברחוב לונץ והיה הצלחה גדולה לפני 20 שנה. כיום מנהל את המקום אלי מחולון, שמנהל עוד כמה עסקים בגוש דן. השניים לקחו את הברטה לפני מספר חודשים אחרי פגרה ארוכה מחוץ לירושלים. כיף לראות יזמים נכנסים זה מעודד. נאחל להם הצלחה!

אז יאללה לעסק: אין כמו מקום שיש בו בירת גולדסטאר מהחבית בארוחת צהרים חמה. אני הזמנתי בירה ועדי הלך על שייק מרענן (כך הוא נקרא בתפריט) עם תפוז, מנגו, אננס, מלון ונענע. שניהם היו מאוד מרעננים. כדאי לדעת שלברטה יש תנור פיצות והרבה מהמנות הן לחובבי הגלוטן.

לחמא בעג'ון - הכי מזרח העיר במערב העיר
בגזרת המנות הלכנו על לחמא בעג'ון, פוקצ'ה ירושלמית וחציל בלאדי. הכול היה מאוד טעים. הלחמא בעג'ון, מאפה בשר אותנטי עם בצל מקורמל, פרוסות עגבנייה, טחינה, סומאק ופטרוזיליה, היה בסגנון העיר העתיקה, שזה טוב. הפוקצ'ה הייתה גם טעימה והגיעה עם הרבה זעתר ולאבנה. החציל, שהוגש עם סלט גרגירי חומוס, פלפלים וטחינה סלק היה אחלה. כל המנות היו בסגנון ירושלמי, והייתי אפילו אומר מזרח ירושלמי.

השארתי מקום לאיזה נשנוש אז הזמנתי צלחת קבב... הקבב הפתיע אותי לטובה הוא היה טעים מתובל טוב ועשוי טוב. שמו לי אותו על סלט אז הרגשתי איתו טוב ונשנשתי איזה חמישה. היה מעולה! בקינוחים קבלנו איזה עוגת שוקולד טעימה מאוד שדי מהר נטרפה, יחד עם האספרסו הארוך.

שילוב קטלני של חציל בלאדי, גרגירי חומוס וסלק טחינה
המקום לא כשר ופתוח בשבת, שזה יתרון ליוצאים בשבת. אמנם אין פה פירות ים ולא חזיר, אבל חלק מהמנות כוללות גדי בחלב אמו... בקפה ברטה מכוונים לסטודנטים שגרים באזור, ויש מבצעים אטרקטיביים עבורם. בוקר צהרים וערב כמעט תמיד תמצאו את המקום פתוח! בגזרת המחירים לא מאוד זול אבל המנות גדולות וטובות.

בקיצור, הייתה אחלה ארוחת צהריים. תודה עדי!


יום שני, 30 באוקטובר 2017

רוזה המושבה

מסעדת רוזה במושבה הגרמנית מחדשת את פניה, וזו בשורה של ממש. כדי להביא את הבשורה, נבחרה כשליחה עו"ד יפעה סגל, מייסדת הפורום המשפטי הבינלאומי ולוחמת מצטיינת בלוחמה המשפטית למען מדינת ישראל. 

השבוע שלי התחיל בשיחת טלפון יוצאת דופן בהחלט, לא זהות המטלפן הייתה גורם ההפתעה אלא דווקא תוכן השיחה וההצעה שבאה בעקבותיה. אז אני וחברי היקר עדי ארבל מכירים כבר כמה שנים טובות. שיחות הטלפון בינינו סובבות בדרך כלל סביב נושאים של משפט ודיפלומטיה, תיאום מפגשי עבודה והחלפת פרטים של אנשי קשר.

אנטריקוט מיושן הצלוי בגריל ומתובל בצ'ימיצ'ורי שום
גם לאכול יחד יצא לנו לא פעם, ואפילו בסיטואציות בכלל לא קונבנציונליות כמו במסעדת פועלים במרכזה של העיר רמאללה, או באירוח ביתי במג'דל שאמס במסגרת סיור משותף. אבל לזה בכלל לא ציפיתי: אני יוצא השבוע לבקר את מסעדת רוזה במושבה הגרמנית, רוצה להצטרף? ברור!

אני מקווה שיהיה מוצלח לפחות כמו החומוס ברמאללה אמרתי לו... ובכן כבודו של החומוס הראמאללי במקומו, אבל הארוחה שהכינו לכבודנו במסעדת רוזה ראויה בהחלט לתואר ארוחת מלכים. אז מה אם אני בחורה שפיתה עם שווארמה יכולה להפוך אותה למאושרת באדם.

אז תיאורים מפורטים של החוויה הקולינרית בנימה רומנטית כנראה שלא תצליחו להוציא ממני (אני מודה שקצת ניסיתי אבל מהר מאוד ויתרתי) אבל נסכם את זה באופן שבהחלט לא משתמע לשתי פנים ונאמר במלוא הכנות ומכל הלב: טעעעעעים!!!

המטבח הפתוח של רוזה
מעבר למסר הכללי, ואם לא באתם במצב רוח להגזים ולא הזמנתם את כל התפריט כמונו ואין לכם ברירה אלא לבחור, אני אנסה לעזור לכם...

במנות הראשונות אני ממליצה סביצ'ה הסלמון - מנה פשוט מעולה עם שילוב טעמים מקורי ומגניב של מלון צ'ילי, מנגו ובצלי שאלוט. מנה ראשונה נוספת שאהבתי אפילו יותר היא ברוסקטת האסדו עגל, כל מה שאני אוהבת במנה בשר מעולה, לחם מעולה ורוטב מעולה. וביותר מילים – אין כמו בשר עגל בבישול ארוך עם איולי צ'יפוטלה.

במנות העיקריות אל תפספסו את פילה הבקר שהרוזה מציעה ושמגיע על מצע של ניוקי תפוחי אדמה, פטריות, תרד ורוטב יין אדום - חוץ מגאוני באמת שאין מה להוסיף. עדי התפרע על מנה עיקרית נוספת אותה הוא זלל בשקיקה: פרגיות צלויות במרינדת עשבי תיבול עם אורז, ירוקים, משמשים מיובשים, תערובת שקדים ובצלצל קריספי. אם תשאלו אותו, הוא יספר שהוספת המשמשים המיובשים לאורז הייתה הברקה!

משולחן העורך: פרגיות על מצע אורז ירוק
זהו. אגיד תודה מכל הלב למסעדת רוזה על ערב מצוין מכל הבחינות. היה טעים, מפנק, מגוון, נעים וכייף. חוויה שווה ללא צל של ספק!


לאתר המסעדה

יום ראשון, 15 באוקטובר 2017

גראנד קפה

עו"ד אבי גז הוא משפטן בארגון 'שורת הדין' הפועל נגד ארגוני טרור באפיקים משפטיים. אבל לא פחות חשוב, הוא יוזם השיעורים השבועיים של סיוון רהב-מאיר. חוץ מזה, מדובר בבחור נאה למדי, שמגיע לו לבקר במסעדה נאה התואמת למידותיו. אז לקחנו אותו לסוכה של הגראנד קפה.

בגראנד קפה ביקרתי לא אחת ולא שתיים בחיי, ותאמינו או לא – לא רק בדייטים. אבל כשאתה מגיע למקום מוכר במסגרת ביקורת מסעדות אתה מקבל פרספקטיבה אחרת. כל מנה נבחנת בקפידה, וכל פרט מקבל תשומת לב – כמה לא גברי מצדי.

בסך הכול אפשר לומר שחוות דעתי על המקום רק השתפרה מאז שהעברתי את המקום בשבט הביקורת. המקום נחמד מאוד, בלב רחוב דרך בית לחם שבשכונת בקעה, מלצרים אדיבים ויעילים, והאוכל טוב. תפריט אמנם לא יוצא דופן ובלי הפתעות מיוחדות, אבל התוצאה לחך נהדרת.

פינת חמד קולינרית בלב שכונת בקעה
במסגרת ניסיון ההתפרעות שלי, פתחתי במיץ טבעי סחוט – תפוז – גזר – סלק. המיץ לא אכזב, וזו התבררה כיציאה קלה מאזור הנוחות כשהתמורה בצידה. סך הכול מוצלח מאוד.

לקראת המעבר לעיקריות פרשתי, כדרכי, את לבטיי בפני המלצר החביב, בין לזניית הפטריות ובין לזניית החצילים. אני שואל והוא משיב, הוא מציע ואני מקשה. בסופו של דיון הוא המליץ בחום על החצילים, מה שלא מנע ממני לסגור על הפטריות. הלזנייה הייתה מוצלחת מאוד, כללה הפתעות מעניינות כמו רוטב שמנת, אגוזים, וגבינות שונות, והגיעה בצורה ייחודית ("לזנייה פתוחה") של בצק פילו גדול, שחלקו טובל עמוק בכל העסק ולכן רך, עדין וחם, וחלקו האחר מבחוץ, כך שהוא נותר פריך וטעים. שילוב נחמד, משביע, וערב מאוד לחך.

להלן: לזנייה פתוחה.
והנה אנחנו מגיעים ללהיט - פילה סלמון צרוב במחבת עם פירה בטטות ופטריית פורטבלו צלויה. בשלב הזה ניתן להתפייט, אולם אני אוותר על הניסיונות המליציים לתאר את ההגשה ואת הטעם, ואעבור ישר לשלב חלוקת הציונים, בתקווה שזו תעביר את המסר טוב וחד יותר:

  • הסלמון – מצוין. 
  • הפירה בטטה – גוועלד. פשוט משובח. חבל להכביר במילים. 
  • פטריית הפורטבלו – לא מזיקה. 

מנות הדגים אינן זולות בכלל, ועוברות את רף מאה השקלים בלי למצמץ, אבל אם אתם בקטע של מנת דג טובה – לא תצטערו. לסיום הזמנו בלינצ'ס גבינה שהיה טוב מאוד. הוא הגיע חם ומתוק עם רסק תפוחים והפתעות נוספות.

אבי, תראה מה לא לקחנו! צריכים לחזור בדחיפות...
בשולי הדברים, בפינת הדוס, ארשה לעצמי להעיר, שסחטיין עליכם שיש לכם סוכה, אבל אם כבר השקעתם, אז קבלו להבא איזה ייעוץ מינימלי בנוגע לכשרותה ולרצועות הלבוד שנכרכות בדפני הסוכה, סבבה? (רמז: מטרתן היא להוות אלטרנטיבה הלכתית ביחס לדפנות המתעופפות ברוח, אז אם הן עצמן גם מתעופפות ברוח לא עשינו הרבה, טוב?...)


לאתר המסעדה

יום ראשון, 24 בספטמבר 2017

חאנל'ה

את מי ניקח לכתוב על חאנל'ה, מקום ששם לו למטרה לקדם מוזיקאים מוכשרים, אם לא את מעיין שוייצר, מתופפת בחסד עליון שיודעת להעריך אוכל טוב ממרחק של שתי שולחנות?

במוצ"ש האחרון של תשע"ז, זכיתי להתארח בבלוג האקסקלוסיבי של עדי ארבל 'מאכלי י-ם'. אמנם יש לי כלל שאומר שאחרי שאוכלים כל השבת (בשביל הנשמה היתרה, לא בשבילי כמובן...) אסור לאכול במוצ"ש, אבל להצעה המפתה של הצגה פלוס ארוחה טעימה אחריה לא יכולתי לסרב (מסתבר שקל לקנות אותי עם תרבות וקצת אוכל).

שילוב של אוכל ומוזיקה. מה יכול להיות רע?
הערב התחיל בהצגה בתיאטרון החאן, הצגה מעט מוזרה בשם 'נפוליאון חי או מת'. תלבושות מיוחדות, מוזיקה טובה, ועלילה... טוב, זה כבר נושא לפוסט אחר. אחרי ההצגה התיישבנו לאכול בחאנל'ה, שזו בעצם המסעדה של תיאטרון החאן. זה השלב לספר שחאנל'ה היא לא רק מסעדה. היא גם מה שקרוי במחוזותינו עסק חברתי, ששם לו למטרה לקדם אמנות ותרבות בירושלים. כמעט מדי ערב ניתן ליהנות מהופעה בחינם של אמנים צעירים ומוכשרים.

בחזרה אליי: גילוי נאות- לפני כמה שנים הופעתי פה עם הרכב מגניב, וגם הייתי כאן פעם עם איזה בחור בדייט, ובשתי הפעמים לא הסכמתי לאכול, כי אין במקום תעודת כשרות רגילה, אלא 'השגחה פרטית'. "ארגון השגחה פרטית מציע מודל כשרות חלופי. משגיחי הכשרות של הארגון מפקחים על המסעדות ובתי העסק תוך מעורבות מתמשכת ויצירת שותפות מקצועית וערכית על פי ההלכה" (מתוך האתר של הארגון, כדאי לעיין שם שם...). פעם זה היה נשמע לי חתרני מדי, בועט במסורת, במסגרת ובהלכה, אבל עם השנים זאת דווקא נשמעת לי אלטרנטיבה לא רעה למערך הכשרות הרגיל. אבולוציה חיובית במחשבותיה של מעיין? או שמא הידרדרות רוחנית שאחריתה מי ישורנה? עוד נושא לפוסט אחר...

וכך המקום נראה באור יום
אז לראשונה בחיי אכלתי בחאנל'ה, ושרדתי כדי לספר: המקום עצמו נעים ומזמין. יש מקומות ישיבה בפנים ובחוץ. מכיוון שהסתיו הירושלמי כבר התחיל, החלטנו לשבת בתוך המסעדה. לאחר רפרוף קל בתפריט המגוון החלטנו ללכת על ניוקי ערמונים ותרד, סלט רוקפור ואגסים, ולקינוח - סופלה שוקולד.

הניוקי היה הצלחה מסחררת. נתחיל מהעובדה שהניוקי שחה בתוך ים של שמנת... תענוג! ובתוך ים השמנת שחו להם גם עלי תרד, ערמונים, גבינה מעושנת, בצל ואגוז מוסקט שגרמו לניוקי להיות המנה העיקרית המנצחת של הערב. הצלחת חוסלה כליל והוחזרה נקייה אחרי ניגוב יסודי של המשתתפים. ציון: 10

סלט הרוקפור והאגסים היה טעים. היו בו גבינת רוקפור, אגסים טריים, פקאן מסוכר, עלי בייבי, רוקט ווינגרט הדרים. הצד הגברי שלקח חלק בערב לא הביע התעניינות יתרה בעודף העלים הירוקים שנחו להם על הצלחת, והצד הנשי התמרמר קלות על הפקאנים שאיבדו מעט מטריותם. אך בכל זאת הצלחת התרוקנה. ציון: 8

כשקצת קר, תמיד אפשר להיכנס פנימה
סופלה השוקולד היה מצוין! מה יכול להיות לא טוב בעוגת שוקולד חמה? אך ייאמר לזכות המקום שהסופלה היה עשוי ומחומם בדיוק במידה הנכונה. הייתה חסרה רק כוס קפה (או שוקו לחלשים) ליד, אבל מה לעשות שהשעה הייתה מאוחרת והמטבח כבר היה סגור. ציון: 9

לסיכום הערב: הצגה מעניינת, אוכל טעים מאוד, שירות מעולה ואווירה טובה. מסעדה מומלצת ביותר!

שתהיה שנה טובה כמו הניוקי, מעניינת כמו סלט רוקפור והאגסים, ומתוקה כמו סופלה השוקולד!


לדף הפייסבוק של החאנל'ה

יום ראשון, 10 בספטמבר 2017

קורקי

אליענה רודי היא עיתונאית ואכלנית (יש לכם דרך יותר טובה לומר foodie בעברית?). כתבות שלה הופיעו ב-USA Today, New York Daily News ,Forbes ועוד. אבל מה שבאמת חשוב הוא שאליענה (אתם יכולים לקרוא לה אלי) עשתה עלייה, ועוד לירושלים, וזו סיבה מצוינת לצאת לשתות משהו. שזו גם סיבה מצוינת לבקר סוף כל סוף בקורקי, בר היין הכשר והמשובח שברחוב עזה.

לא כל יום פסטיבל היין במוזיאון ישראל, ויש להודות, שגם שם לא תמיד מקבלים את מנת היין ההגונה והנדרשת ממעמד כזה. אבל לא אלמן ישראל! קורקי, על רחוב עזה ברחביה, הוא בר יין משובח בו כל ערב הוא פסטיבל יין. קורקי מציג את מבחר היינות הגדול של ישראל שמתאים לכל תקציב וסגנון.

מה זה שולחן גדול, עם הרבה יין, הרבה אורחים, וזה לא ליל הסדר?
קורקי, הממוקם ברחביה, נמצא ברחוב עזה הרוחש והתוסס, בין בתי הקפה וחנויות הבוטיק המתמחות (מי בגבינות ומי בבשרים, מי בפרחים ומי בספרים) שגודשות את הרחוב. בהשוואה לשכן, 'בר יין' מקבוצת מחניודה (עליו נכתב כבר פה), קורקי מיועד לקהל חובב הכשרות ומציע מגוון גדול של יינות ומבחר מטעמים חלביים. אנחנו בחרנו לשבת בחוץ, שם רגוע ונעים, אבל האורחים יכולים גם לבחור לשבת בפנים (השולחן הגדול מומלץ מאד לחבורות ולאנשים שפתוחים לטעום גם חברים חדשים) או במרתפון טעימות היין הפרטי והאינטימי שמתחבא במקום.

כשאתם מגיעים למקום, חפשו את אחד מבעלי הבר, שיכולים להציע יין מעולים הקולעים לטעמכם האישי. עבור מי שלא יכול לבחור רק יין אחד, אני ממליצה להזמין טעימות של יינות. הלקוחות יכולים לבחור בין טעימות היקב של עמק יזרעאל, הכוללת שלושה יינות אדומים (סירה, קריניאן ואדומים) ויין לבן אחד (לבנים); טעימות שרדונה בהן מוצעים יינות מארבעה יקבים נבחרים הממוקמים על קו פרשת המים הארצי: גוש עציון, פסגות, טורה וגבעות; או טעימות רוזה (תבור, רקאנטי, 1849 ופסגות) המושלם ללילות הקיץ. כל סט טעימות עולה 45 ₪. את הטעימות תקבלו על מגש נייר בו לכל טעימה מוקדש הסבר מאיר עיניים.

האורחים תמיד מוזמנים להשאיר חותם
כוסות בודדות נעות בין 25 ₪ ל-45 ₪. אם אתם מעדיפים יין לבן, אני עצמי מתלבטת בין שתי אפשרויות: אפשרות אחת היא יין 'לבנים' של יקב עמק יזרעאל, בלנד משובח המשלב שלושה זנים לבנים (גוורצטרמינר, קולומברד וסובניון בלאן). אפשרות שנייה היא השרדונה הפירותי של יקב טורא, יין לבן יבש העשוי מענבים שגדלו בכרמים שבהרי יהודה ושומרון, נבצרו מוקדם והתיישנו במשך 10 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. אם אתה אדם 'אדום', אני ממליצה בחום על יין סירה 2013 של יקב עמק יזרעאל (שוב הוא!) העשוי מענבי כרם קדש שבגליל העליון. היין התיישן בחביות עץ למשך 22 חודשים והוא מתאפיין בארומה פירותית, טעם של פלפל שחור עם ניחוח עישון קל.

למרות היותו בר יין, אין ספק שבקורקי תחום האוכל נמצא אף הוא בראש סדר העדיפויות. המגוון הקולינרי כולל בין היתר פריטטה רכה עם גבינה ותפוח אדמה (42 ₪), סלט קפרזה עם עגבניות שרי קלויות, מוצרלה, חומץ בלסמי, פסטו כוסברה ובזיליקום על פרוסת עגבנייה (36 ₪), פוקצ'ה (36 ₪), בצל טמפורה (38 ₪), קממבר אפוי (42 ₪), מגש גבינה (55 ₪), מרק עגבניות (35 ₪) וקינוח יומי מתחלף. אנחנו זכינו לעוגת שוקולד מלוחה עם אגוזים, שגם הגיעה עם קפה.

אני ממליצה במיוחד על מגש הגבינה, שמגיע עם חמישה סוגי גבינות (אני זוכרת שהיה שם סנט מור, בייבי בל וקממבר), לחם פריך, עגבניות מיובשות, פקאן מסוכר, פרוסות תפוחים ירוקות וחמאת עשבי תיבול. אם כי מי שזוכה בתואר המנה האהובה עליי הוא הקממבר האפוי, בעל הטעם המתוק והמרקם הקטיפתי. המנה כוללת פקאן סיני ופירורי בייגל, ומוגשת לצד סלט ירוק ולחם קלוי ופריך.

אלי, עורך הבלוג שואל איך לא הזמנו גם את הברוסקטות?!
קורקי משקף את העולם החדש של היין הישראלי המקורי שמתאים לתרבות הירושלמית, מזג האוויר, והכי חשוב, המטבח שלנו. ככל שהיקבים בישראל משגשגים, כך ניתן למצוא יותר ברי יין שנפתחים בעיר. ברחוב עזה לבדו נפתחו לאחרונה שלושה ברי יין שונים, בזכותם ירושלים ממשיכה למשוך קהל צעיר, תרבותי ובינלאומי. אלו תנאים מושלמים לסצנת יין משגשגת, שבוודאי תתרחב בשנים הקרובות. אה כן, ולא צריך לחכות שנה בשביל פסטיבל היין הבא.


לדף הפייסבוק של קורקי


יום ראשון, 20 באוגוסט 2017

קפה עלמה

את הילה רחל חן אתם אולי מכירים מההצגה 'עליזה בארץ התלאות' שרצה בימים אלו בבית האומנים הירושלמי 'המפעל'. לאן ראוי לקחת שחקנית שמגלמת עלמה מרדנית אם לא לקפה עלמה בגן העצמאות שנמצא ממש מול 'המפעל' וסיפור הקמתו מעלה את הסעיף ומעורר אמפתיה בו זמנית?


הילה ורחל. אל תספרו להן מי זו מי.
בכל יום שני מדמם הרביעייה נפגשת בעיר הקדושה. דיונים אינסופיים וקרבות ווטסאפ בדבר מקום המפגש מתנהלים כבר מחמישי. זהו!!! אני עושה לזה סוף! הפעם אני פשוט מחליטה על מקום ושעה ומעדכנת.
אני: אז בנות. שמונה וחצי. עלמה. גן העצמאות. ביי.
טליה: כשר?
אני: המממ...לא. אבל כן.
טליה: מז'תומרת?
אני: כשר אבל אין תעודה.
טליה: למה?
אני: זה סניף של רשת לנדוור לכל דבר רק שעקב פתיחתו בשבת על שטח מריבה שהחרדים תופסים כשלהם (הערת העורך: להבדיל ממתחם התחנה בו יש סניף לנדוור שגם פתוח בשבת וגם לא כשר), איימו החרדים להסיר כשרות מכל סניפי הרשת אז הזכיין נאלץ להחליף את השם ל"עלמה". קיצור, סוג של כשר אך פתוח בשבת.
טליה: טוב אז תחשבי על מקום אחר...
אני: יש לך בהחלט מזל שאני אוהבת אותך...

יומיים אחר כך, מר ארבל הציע שאסקר את המקום לבלוג האוכל שלו. מה לי ולאוכל? בימים טובים במזווה שלי יש קורנפלקס. יחד עם זאת החתרנות שבלשבת במקום כל כך קונבנציונאלי קסמה לי והחלטתי לתת לגאון הקולינרי שבי לצאת לאור.
כך זה התחיל
אז הנה הגיעה מחבת הנירוסטה עם תבשיל צרפתי בשורשים ויין- רצועות סויה, ירקות שורש ופטריות טריות מוקפצות בשום, בצל מקורמל, יין אדום ורוזמרין. מוגש עם האורז של לנדוור וסלט ירקות. הביקורת המלומדת שלי: היה טעים. אפילו הוספתי מלח, שזה סימן טוב, סימן שהאוכל גרם לי להתייחס אליו.

אחר כך הגיע גם רביולי בטטה וערמונים- רוטב שמנת וערמונים, בזיליקום, כמהין, פרמז'ן ובטטות אפויות בתנור לבנים לוהט. הביקורת שלי: היה טעים ממש! אפילו לא הוספתי מלח, שזה סימן טוב, סימן שהאוכל היה בטעם מדויק.

שקשוקה לטבעונים. למקרה והילה תקצין עם הצמחונות שלה.
לקינוח נתנו את השם: "מגדל שחיתות", מה שישר גרם לי לדמיין אותי ואת עדי אוכלים את ההולילנד בעזרת כפיות שופלים. אבל בפועל מה שהגיע היה וופל בריסל בלגי עם רוטב טופי, שוקולד חלב, ממרח שוקולד חלב ולבן, גלידת שוקולד, קצפת, שברי מקופלת, קסטת גלידת וניל צרפתי, רוטב שוקולד ושטרוייזל. אני צריכה להגיד שהיה טעים ושלא הוספתי מלח???

לגבי המקום עצמו, מרווח, נעים, עם פינות אינטימיות ומרפסת שפונה לגן. המלצרים חמודים ואדיבים. מעניין אם הם זורמים עם כאלו שעובדים שם עם לפטופ כי זה נראה מקום מאוד נוח בשביל זה.

כך זה נראה היום
לסיכום, עדי קנה לי פעם ליומולדת ספר בישול וכתב בהקדשה- "גאה להיות הראשון שלך". כלומר. ספר הבישול הראשון. הבחור מעלה אבק על המדף כמובן. לא עדי, הספר. ועכשיו הוא (עדי, לא הספר) הפך אותי לכותבת בלוג אוכל בפעם הראשונה גאה. מה שכן, עדי אומר שברמה הטכנית, פוסט טוב על אוכל צריך להכיל שלוש מאות חמישים מילים, אז בקיצור, לכו, תהנוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו.


לדף הפייסבוק של המקום

יום רביעי, 2 באוגוסט 2017

ציפורה אקספרס

יהודה עמרני הוא מייסד התנועה למשילות ודמוקרטיה, או בקיצור, התנועה. שזה מזכיר לכם ודאי את ציפי לבני, או בקיצור, ציפורה. שזה מזכיר לנו את מסעדת ציפורה, שצופה על על בית המשפט העליון וקריית הממשלה. מקום נהדר לעשות בו קצת משילות ודמוקרטיה.

כאן אוכלים ח"כים לארוחת בוקר!

זו המסעדה הקרובה ביותר לבית המשפט העליון, מבעד לקירות הזכוכית השקופים מתנשא הכותל המזרחי של היכל הצדק האקטיביסטי ביותר במזרח התיכון, בו חברי כנסת ופועלם נטרפים מעת לעת על ידי השופטים. כאן ניתן למצוא מזכיר ממשלה וחברי כנסת שיושבים לסעוד את ליבם. ציפורה, מסעדה בשרית שמציעה מיקום זמין ונוח לכנסת, לתחנה המרכזית ולקריית הממשלה. המיקום בסינמה סיטי, יכול לשלב את הביקור במסעדה עם בילוי או פגישות עבודה בסביבת קריית הממשל הישראלי.

מעולם לא היינו יותר אקטיביסטים
כמי שמשתדל להיות אקטיביסט גדול למען השמרנות, מצאתי את עצמי במקום נוח מאד עם הצעות מספקות ועשירות לארוחה בשרית טובה, עם תפריט ומנות בעלי שמות מובנים וקריאים, בשונה מתפריטי יוקרה שבחירה בהן עשויה להוות מכה כלכלית הגונה שאין שכרה בצידה.

מנות הפתיחה של הסלטים מומלצות ביותר ומגיעות עם פיתות הנאפות במקום על טאבון. הסלטים, 15 במספר, מגיעים במילוי מתמיד בלי הגבלה, והם טריים, רעננים ומושקעים. יצוין לטובה סלט הכבד הקצוץ שנעשה בטוב טעם. משום מה הוא היה גם הראשון להתרוקן, והמלצרים האדיבים מילאו אותו 3 פעמים. יחד איתו בלטו הכרוב הסגול והתירס (שניהם במיונז), וכן העגבניות המגוררות שמשתלבות נהדר עם הפיתה החמה ושוב עם הכבד הקצוץ.

למי שתהה איך אנחנו שומרים על הגזרה המושלמת שלנו. אז ככה!
התפריט מציע בין היתר את מנות השיפודים השגרתיות במסעדות מהסוג הזה: שיפודי עוף ובשר, לצד מנות עוף עשויות ומטופלות יותר, כמו עוף במרינדה מעורב ירושלמי, מרגז וכדו'. הבשרים והמנות היותר אקטיביסטיות מציעים קבבוני טלה, סינטה, צלעות טלה ויש גם סטייק אנגוס.

כדי לטעום קצת מהרבה דברים הזמנו מיקס בשרים זוגי שהגיע על מגש של כסף והכיל פרגית, קבב, מרגז, אנטריקוט, פילה בשר, ובמקום שקדי עגל שאזלו קיבלנו בשר כבש מעולה. פלטת הבשרים הזוגית התבררה כבחירה טובה והיא עלתה למשלם המיסים 199 שקלים. יש אפשרות להגדיל את הפלטה לארבעה ושישה סועדים והיא יכולה להתאים למי שטוב לו לטעום מכל העולמות ולא להתמסר לסוג אחד.

בשרייך סוררים
כאילו כל הטוב הזה לא מספיק, הזמנו גם שתי תוספות: מג'דרה ותבשיל שעועית. טעות גדולה. לא כי המנות האלו לא היו טעימות ומוצלחות, והן היו טעימות ומוצלחות, אלא שזה כבר באמת היה יותר מדי. פעם הבאה נסתפק במנות הבריאות של הסלטים והבשרים.

בשלב המנה האחרונה גיששתי באפילה, לא ידעתי בדיוק מה מציע התפריט. השמות המעודנים לא סיפקו ולו רמז קל על אופי, טעם וכמות המנה. לכן, כששמעתי "קוקוס" במנת קאוור (הערת העורך: שזה שם החיבה שנתן יהודה לקרם בוואריה), קיוויתי שאני בוחר נכון. וכך היה. המנה הייתה פשוט מעולה עם נגיעות שוקולד סביבה, לא כבדה מדי כמו וופל בלגי שעלול לא להחליק בגרון אחרי ארוחת בשרים דשנה. אם אתם לא סולדים מטעם הקוקוס, זו מנה מומלצת עד מאד.

קינוח הרבה יותר טעים מאיך שהוא נראה
מסביבנו ישבו זוגות ומעט משפחות. חצי מאולם המסעדה מוקדש לקבוצות גדולות במתחם חצי פתוח. ישנה אפשרות לישיבה בחוץ, במרפסת של המסעדה אל מול הגשר בואכה בג"ץ, מה שלא בא בחשבון בימי שרב או בחורף הירושלמי הקריר.

למיטב שיפוטי, שירות המלצרים היה אדיב ומאיר פנים. ציפורה מציעה מקום נוח, חנייה חינם בסינמה סיטי, גמישות במנות, כשרות של בד"צ בית יוסף ובעיקר שהות נעימה וטעימה. השארנו טיפ ואשאיר גם לכם: עוד נשוב.